לאחרונה (יוני 2016) פוזרו רמזים על ידי השר כחלון, שמדברים על אפשרות פתיחת השוק הפיננסי לתחרות באמצעות הקמה של בנקים חדשים ובנוסף – של חברות אשראי נוספות. זהו מהלך שצפוי לחזק את השוק החופשי ולהוזיל את הריבית על הלוואות ואשראי.
קיומו של שוק חופשי, כך מסבירים הכלכלנים, מהווה את הבסיס לכלכלה תחרותית. כלכלה כזאת מוזילה את העלות שבה ניתן לרכוש מוצרים ושירותים מסוגים שונים וזאת – בתנאי שיש מספיק שחקנים כגון יצרנים מקומיים או יבואנים. עם זאת, מודל השוק החופשי אמור לכלול גם ארגונים פיננסיים ובראשם – בנקים.
יותר בנקים – משמעות הדבר חיסכון כספי בזכות תחרות על המוצר שנקרא כסף, ועל מחיר המוצר הזה, הלא הוא הריבית על הלוואות, פיקדונות ומסגרות אשראי.
כחלון מבטיח לשנות
השוק הפיננסי בישראל נחשבת לריכוזי באופן שאין לו אח ורע במדינות מפותחות אחרות. מספרם של הבנקים לא השתנה לאורך עשרות בשנים ואפילו אישור אחד לפתיחתו של בנק חדש לא ניתן. במיוחד ניתן לציין את השליטה של הדואופול הבנקאי – בנק הפועלים ובנק לאומי, השולטים על ענף הבנקאות כאשר כל היתר מזדנבים מאחור. מצב כזה, שבו יש שליטה של שחקנים מעטים אחראי לא מעט על מחנק אשראי ממנו סובלים לווים פוטנציאלים ובהם גם לווים טובים ועסקים קטנים.
חוסר התחרות גם יוצר מצב שבו מרווחי הריבית נעשים מוגזמים. כאשר הריבית על הלוואות נעה בין שבעה לבין שנים עשר אחוזים והריבית על פיקדונות לא מגיעה אפילו למחצית האחוז – זוהי ראיה להיעדרו של שוק פיננסי חופשי ומפותח. הכרזתו של כחלון, הידוע כמי שאחראי על המהפכה הסלולרית בישראל, בדבר הקמתם הצפויה של בנקים חדשים מהווה סוף אפשרי לקיפאון בענף. קיפאון שנמשך יותר מארבעה עשורים מלאים.
צריך להוריד חסמים
גורמים המעורים בתחום מספרים שכדי לאפשר את הקמת הבנקים החדשים צריך לבצע כמה צעדים ובראשם הסרת חסמי כניסה. על מנת להקים בנק חדש בימינו יש צורך להציג הון ראשוני של כארבע מאות מיליון שקלים.
המציאות בישראל הוכיחה שאין גוף עסקי או איש עסקים פרטי שיוכל לקחת על עצמו את הסיכון הנלווה להקמת מוסד פיננסי חדש בעלות שכזאת. על פי המסתמן, ההצעה לאפשר הקמתו של בנק שיציג הון עצמי בהיקף של כחמישים מיליון שקלים תהפוך את ביסוסו של בנק חדש לאפשרי.
אך האם צעד כזה של הפחתת ההון נדרש מספק? ככל הנראה יהיה צורך לטפל בכמה עניינים נוספים. בראש הדברים ניתן למצוא את השלמת החקיקה הנוגעת לביטוח פיקדונות. כל בנק חדש שירצה לפעול יצטרך להתמודד עם אווירה ציבורית של חשש המלווה כל חידוש.
החששות לא יגיעו מצד לווים חדשים אלא בעיקר מצד אלה שיחששו להפקיד את כספם בידי בנק חדש, בין אם בפיקדון ובין אם במוצר אחר כגון תוכנית חיסכון. ללא קיומה של רשת ביטחון ממשלתית בצורה של ביטוח פיקדונות, יהיה קשה לכל בנק חדש להתבסס ולגייס לקוחות. ללא מאגר לקוחות מינימלי, יתקשה כל בנק להציג הלימות הון נדרשת.
משלמים פחות, מקבלים יותר
פיתוח השוק הפיננסי וכניסתם לפעילות של בנקים נוספים ישפיע על הציבור בשתי דרכים מרכזיות. ראשית, במקום לקבל ריבית אפסית על פיקדונות, בהחלט יתכן שהבנקים ימשכו לקוחות בזכות ריביות שינועו בין אחוז אחד לשלושה אחוזים גם בתנאים הכלכליים הנוכחיים. כאשר מדובר בלווים, צפויים הבנקים לחתוך את ריבית ההלוואות מהמקובל כיום לרמה של מחצית. לווה שנדרש לשלם כיום כעשרה אחוזים, עשוי לשלם כחמישה אחוזים בלבד בבנק חדש.