לקוח א' ניגש לבנק ומבקש הלוואה. פקיד הבנק מעיף מבט במחשב ומאשר לו אותה מיד. לעומתו, לקוח ב' שעמד אחריו בתור לבנקאי, אינו מקבל תשובה במקום. הפקיד מוסר לו שעליו להתייעץ עם המנהל ורק לאחר בדיקה נוספת הוא יוכל לתת לו תשובה.
לשמחתו של לקוח ב' הסכים המנהל להעמיד לרשותו הלוואה, אולם הוא העמיד לכך תנאי – על הלקוח להמציא ערב שיסכים לחתום על ערבות להלוואה.
לקוח ג', שניגש לפקיד, שמח וטוב לב, זכה לתשובה פחות משמחת – הן הפקיד והן המנהל סירבו לאשר לו את ההלוואה המבוקשת. הלקוח הופתע. יותר משנה שלא חזרו בחשבונות שיקים. אמנם לא מזמן היו לו בעיות בחשבונו בבנק אחר, והוא צבר שם כמה חובות שהוא מתקשה להחזיר, אבל האם זו יכולה להיות הסיבה לכך שבקשתו לא מאושרת?
את הסיבה לכך שבקשתו של הלקוח להלוואה או למשכנתא לא אושרה ניתן למצוא בדירוג האשראי הבלתי רשמי שלו, כפי שהוסדר בחוק נתוני האשראי, התשס"ב, 2002.
לפני החלת החוק
לפני שנכנס חוק נתוני אשראי לתוקף, הנושא של דירוג אשראי היה מקובל בקרב חברות עסקיות גדולות ובקרב מדינות. דירוג האשראי הוא סולם של ציונים, או במילים אחרות דירוג, אודות מצבו הפיננסי של גוף כלשהו.
דירוג זה נעשה באמצעות חברות שמתמחות בכך, כגון סטנדרט ופורס, פיץ' ואחרות. מטרתו של דירוג האשראי היא לבדוק את האיתנות הפיננסית של חברה או מדינה. ככל שהדירוג גבוה יותר, כך יוכל אותו גוף לגייס כספים, לצורך פעולותיו, באמצעים שונים כגון הלוואות בנקאיות או הנפקת אג"ח בשוק ההון.
ניתן לראות שמדינות שנמצאות במצב כלכלי קשה, או שיש ירידה באינדיקטורים כלכליים שונים שלהם, כגון מצב האבטלה, צמיחה, יחס חוב לתוצר, חלה ירידה מקבילה בדירוג האשראי שהלן.
כתוצאה מכך, הן מתקשות לגייס כספים וגם מי שמוכן להלוות להם כסף ידרוש ריבית גבוה יותר בתמורה לסיכון הגדול יותר. חברות אשר דירוג האשראי שלהן נמוך, ואשר מנפיקות אג"ח, נחשבות לחברות שהאג"ח שלהן מסוכן, ויש סיכוי גבוה שהמשקיעים לא יזכו לקבל את הריבית המובטחת ואפילו חלק מהקרן שהשקיעו או כולה. אג"ח מסוג זה נקראת לעיתים אג"ח זבל.
לקוחות פרטיים
לעומת לקוחות עסקיים, אשר לחלקם יש דירוג אשראי, מצבם של לקוחות פרטיים שונה. אבל השוני אינו גדול כל כך כפי שאפשר להניח במבט ראשון.
מאז ומתמיד, כאשר לקוח הזדקק להלוואה כלשהי, הסכים הבנק להלוות את הכסף המבוקש רק לאחר בדיקות שערך. הבדיקות כללו בחינה של מצב חשבון העובר ושב (עו"ש), ובעיקר התמקדות בחריגה מהמסגרת, עיכובים בתשלומי הלוואות קודמות (פיגורים בהלוואה) וכן משכנתאות, שיקים חוזרים, קיום משכורת קבועה, וכן הלאה.
במידה ונודע לבנק באופן כלשהו שהלקוח עשוי שלא לעמוד בהחזר ההלוואה, הוא יכול היה להחליט שלא להעמיד לו את ההלוואה, כולה או חלקה.
חוק נתוני אשראי
חוק נתוני אשראי הופך את מצבם של לקוחות פרטיים לדומה יותר לזה של חברות בעלות דירוג אשראי רשמי, לקרוב מאי פעם.
אמנם נכון להיום לא קיים דירוג של לקוחות, כפי שקיים בקרב חברות, אבל החוק יצר משהו דומה. על פי החוק הוקמו כמה חברות שמוסמכות לאגור נתונים כלכליים ופיננסיים אודות אזרחי ישראל, בתנאים מסוימים.
את המידע הפיננסי הזה, שיכול להיות חיובי או שלילי, הן מוסרות רק לגופים שזקוקים לו לצורך ביצוע תפקידם או כאלה שהלקוח צפוי לעשות איתם עסקים.
הבנקים המסחריים הם אחד הגופים העיקריים שנעזרים בחברות הללו (ובניהן חברת BDI, לדוגמא) והנתונים שמועברים אליהם נלקחים בחשבון כאשר לקוח מסוים מבקש הלוואה. במידה והלקוח צבר לחובתו נתונים שליליים, כגון חובות לאחד הבנקים, עשוי הבנק שלא לאשר לו הלוואה, כפי שהדגמנו קודם.