בשל חשיבותם הרבה של הבנקים המסחריים עבור המשק הישראלי, במסגרת בנק ישראל קיים גוף המסדיר את פעילותם של הבנקים ומפקח על עסקיהם. משימה חשובה זו מופקדת בידיו של "המפקח על הבנקים", שיחד עם ראש הרשות לניירות ערך והממונה על שוק ההון, החיסכון והביטוח, ממלא תפקיד אכיפה ופיקוח מרכזי בשוק ההון ובמשק הישראלי.
מינויו של המפקח מוסדר ב"פקודת הבנקאות" וחוקים אחרים מעניקים לו סמכויות נוספות. בהתאם להוראות פקודת הבנקאות, המפקח ממונה על ידי נגיד בנק ישראל, ומוקנות לו סמכויות לדרוש מידע מכל תאגיד בנקאי. כיום עומד בראש אגף הפיקוח על הבנקים דוד זקן.
סמכויות מרכזיות של המפקח
במסגרת תפקידיו אחראי המפקח על נושאים רגולאטורים אך גם על אספקטים צרכניים בפעילות הבנקים. כלומר, שמירת עניינם של לקוחות הבנקים, כלל הציבור בישראל ויציבות הבנקים. ההגדרה החוקית של תפקידיו של המפקח מתחלקת לשלושה נושאים:
- 1. שמירה על יציבות הבנקים, בדגש על יציבות פיננסית והלימות הון.
- 2. פיקוח על התנהלותם של הבנקים ועל התאמת התנהלותם לחוק.
- 3. פיקוח צרכני על יחסי הבנקים ולקוחותיהם.
בנוסף, על-פי חוק הבנקאות (רישוי), כל גוף שמעוניין להקים בנק בישראל, כמו גם אדם המעוניין להפוך לבעל עניין בבנק (להחזיק למעלה מ-5% ממניות הבנק), זקוק לאישור בנק ישראל. הגורם אשר בוחן את כשירותם של המבקשים להקים בנק או להחזיק במניותיו הוא המפקח על הבנקים.
מדוע נדרש פיקוח על הבנקים
במישור הצרכני, הבנקים בישראל הם גופים מורכבים ומתוחכמים הפועלים למול מיליוני לקוחות קטנים. משכך, ישנו פער משמעותי בהבנה ובידע בין הצדדים להתקשרות העסקית, ונדרש גוף ציבורי שיפקח על התנהלות הבנקים מול לקוחותיהם.
הבנקים בישראל מחזיקים בנתח משמעותי מאד מנכסי הציבור. בנוסף, הבנקים נמצאים בליבה של הפעילות הכלכלית במשק, על-ידי העמדת אשראי לפרטים ולחברות, וכן מיוצגים על ידי איגוד הבנקים. משכך, יש חשיבות רבה לשמירה על יציבותם של הבנקים, באמצעות יצירה של כללים ומנגנונים שימנעו קריסה של בנק או משבר בכלל המערכת הבנקאית. כמו-כן, פעילותם של הבנקים מוסדרת בדברי חקיקה רבים, ונדרש גוף נפרד שיוודא כי הבנקים מתנהלים בהתאם לחוק.
הסכנה המרכזית ליציבות הבנקים
מאפיין חשוב בפעילותם של הבנקים, העומד ביסוד ניתוחים כלכליים רבים, הוא יכולתם להגדיל את כמות הכסף שבמשק. זאת, היות שהבנקים יכולים להציע הלוואות בהיקפים גדולים יותר מכמות הפיקדונות שנמצאים ברשותם. במילים פשוטות, אם לקוח אחד של הבנק הפקיד 1,000 ₪, הבנק יכול לתת את אותו סכום ללקוח אחר כהלוואה. אולם, באופן מעשי הבנק רשאי לתת הלוואות נוספות, גם מעבר לסכום הכספים שהופקדו אצלו על ידי הלקוחות. כך, מגדילים הבנקים את כמות הכסף שמשמש את הציבור בישראל ומאפשרים קיומם של פרויקטים עסקיים רחבי היקף.
אחד התרחישים האפורים בהקשר של יציבות הבנקים היא תופעה המכונה "ריצה על הבנקים". מדובר במצב בו לקוחות רבים של הבנקים פונים אליהם בבת אחת ומבקשים לפדות את פיקדונותיהם. מכיוון שהבנקים לא מחזיקים את הכסף בכספות, אלא נותנים אותו ללקוחות אחרים כהלוואות, הבנק אינו יכול לתת לכל הלקוחות את מלוא הכסף שהפקידו. תרחישים שכאלה התרחשו בפועל, והם מהווים סיבה מרכזית למשברים כלכליים גדולים. כך היה במשבר הכלכלי הגדול בשנת 1929 בארה"ב, אשר הוביל לרפורמות מקיפות בכל הנוגע לפיקוח על הבנקים.
כדי למנוע התממשותו של תחריש זה, מתמקד המפקח על הבנקים בהסדרת הכללים בדבר הלימות ההון של הבנקים. כללים אלו קובעים מה כמות הנכסים שיצטרך להחזיק כל בנק כנגד הלוואות שייתן ללקוחותיו. כלומר, מה "מרווח" הביטחון שיעמוד לרשותו של הבנק.
נוסף על כך, מפרסם המפקח על הבנקים הנחיות מחייבות בנושאים שונים, המכונות "הוראות ניהול בנקאי תקין". הנחיות אלו נוגעות בעיקר ליחסי הבנק עם הלקוח. בשנים האחרונות, מתמקד הפיקוח בהגברת היקף המידע שהבנק מחויב למסור ללקוחותיו כמו גם בהגבלה על מספר העמלות שניתן לגבות מלקוחות.