במשך רוב השנים, ייעוץ פנסיוני בישראל הוענק על ידי גורמים שונים והרגולטור לא כל כך התייחס להיבטים כגון זיקה בין הגוף המייעץ לגוף המנהל את החיסכון, מתן הייעוץ האובייקטיבי ביותר ללקוח וכן הלאה.
מעבר לכך שהרפורמה חייבה את הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות שלהם (בפועל בעיקר לחברות ביטוח, בתי השקעות וקרנות השקעה) היא הכניסה רגולציה ושינויים בתחום החשוב של ייעוץ פנסיוני.
המצב בעבר
בעבר, קרנות הפנסיה היו קרנות תקציביות, רובן היו של ההסתדרות או של גופים ותיקים אחרים ולא נוהלו ישירות על ידי המגזר הפיננסי כפי שקיים היום (מגזר שהיה קטן ופחות מפותח משמעותית לעומת היום).
המשמעות של מציאות זו שהייתה קיימת בעבר בשוק הפנסיוני הייתה כזו שלגורם המייעץ או המשווק היה אינטרס ברור "למכור" לחוסך את קרן הפנסיה או החיסכון הפנסיוני שהניב לו (לגורם המייעץאו המשווק) את העמלות הגבוהות ביותר ולאו דווקא את פתרון החיסכון המתאים והיעיל ביותר לחוסך.
המדינה מקדמת ייעוץ פנסיוני בבנקים המסחריים
מתוך הבנה כי כך הלקוחות יוכלו לקבל ייעוץ הוגן ואובייקטיבי ומתוך ההנחה כי ייעוץ בגופים פיננסיים ותיקים, חזקים ואשר בהם לציבור יש כבר פעילות והיכרות יהיה יעיל ונגיש יותר. התהליך לקח כמה שנים, בתחילה הבנקים לא "התלהבו" יתר על המידה להיכנס לתחום של ייעוץ פנסיוני בבנק מסיבות שונות (תפעוליות, פוליטיות, פיננסיות וכן הלאה) אך כיום בכל הבנקים המסחריים הגדולים יש מחלקות ייעוץ פנסיוני.
מה לגבי סוכני הביטוח?
סוכני הביטוח היו הגורם העיקרי בשיווק פנסיוני ומתן ייעוץ ללקוחות. אך לאחר הרפורמה ישנה הבחנה ברורה בין ייעוץ פנסיוני בבנק למשל לשיווק פנסיוני שבו יש לגורם המשווק אינטרס ברור שאינו חייב להתאים לאינטרס לש הלקוח.
לכן סוכני ביטוח נקראים כיום משווקים פנסיוניים ולא יועצים פנסיוניים – הם בכל זאת מחויבים לאובייקטיביות אך גובה העמלות שלהם משתנה בין מנהל חיסכון אחד לאחר ויש אינטרסים נוספים "במשחק".